צמח הכורכום שייך למשפחת הזנגביליים והוא בן לאותה משפחה בוטנית יחד עם הג’ינג’ר. הכורכום גדל פרא באזורים הדרומיים והדרום מזרחיים של אסיה. במשך למעלה מ 5,000 שנה השתמשו בכורכום כתרופה עיקרית להגלדת פצעים ובשיטת הרפואה ההודית המסורתית האיור-וודה לטיפול בתעוקות קיבה. הוא קרוי “הלדי” (Haldi) בשפה ההינדית, “ג’יאנג הואנג” (Jiang huang) בסינית ו”מנג’ל” בטמילית. לאחרונה, התפרסמו שני מחקרים קליניים בנוגע לפוטנציאל האנטי-סרטני של החומר הפעיל בצמח, הכורכומין, שהתבצעו באנגליה ובטוויאן עם ממצאים המצביעים על שיפור במדדים של איכות חיים. תחום זה הינו אחד הנחקרים ביותר כיום בעולם.
שורש הכורכום משמש כאחד התבלינים החשובים במטבחי אסיה השונים, כאשר הוא נצרך מדי יום על ידי למעלה משליש מאוכלוסיית העולם. הכורכום מאופיין בתמהיל מאד מגוון של ריחות וטעמים, כאשר אף אחד מהם אינו דומיננטי באופן בולט. לכורכום יש ריח ארומאטי-חריף, בעל ניחוח וארומה מעוררי תיאבון, עם גוונים של ריחות מרגיעים. הטעם נוטה למריר עם חריפות עדינה.
הכורכום חזק פי שמונה מוויטמיני C ו- E. הרכיב הפעיל בו קרוי כורכומין והוא מהווה 3% מן השורש. לרכיב זה פעילות נוגדת חמצון ופעילות נוגדת דלקת. נוגדי חמצון הם חומרים שמגנים על הגוף מפני רדיקלים חופשיים ועל ידי כך מונעים מחלות.
ברפואה ההודית מקובל לעשות שימוש בכורכום במקרים של בעיות במערכת העיכול ולחיזוק הגוף. ברפואה הסינית עושים שימוש בכורכום כצמח מזרים ומחזק דם.
תבלין הכורכום מהווה מרכיב חשוב בתערובת הקארי ההודי (מסאלה) והחוואיג' התימני וצובע את המאכלים המטובלים בו בגוון צהוב-כתום. הכורכום משמש מרכיב נפוץ במאכלים ומנות מתוקות בהודו. עלי הצמח משמשים ולעיטוף מאכלים. אחת המנות המתוקות הנפוצות בהודו ובעיקר ביום העצמאות בחבל גואה, הינה הפטולאו או הפטולי העשויה מעלה של צמח הכורכום העוטף תערובת של קמח אורז, קוקוס וסוכר הודי מרוכז (עשוי קנה סוכר או תמרים או שזיפים).
