הקינמון, תבלין האלים, מגיע במקור מסרי לנקה הרחוקה, אשר בעברה נקראה “ציילון” ומכאן השם “קינמון”. סוגים נפוצים נוספים הם: הקינמון הסיני (עץ הקסיה), הקינמון הויאטנמי והקינמון האינדונזי. כיום הוא גדל גם בהרי האנדים, ברזיל ומצריים. הקינמון המתקתק הוא עץ אשר מקליפתו הפנימית מכינים את מקלות הקינמון או אבקת התבלין.
תבלין הקינמון הוא בין התבלינים העתיקים ביותר בשימוש גם כצמח תבלין וגם כצמח מרפא. כיום אין כמעט מטבח שהקינמון לא מהווה חלק ממנו אולם בעבר ערכו היה יקר והוא גרר מלחמות על השליטה בסחר בו.
עד כדי כך היה התבלין יקר שמתארים כי בתקופתם של קיסרי רומא היה מחירם של 327 גרם (פאונד רומי) של מקלות קינמון וקינמון כעשרה חודשי עבודה.
הקינמון מוזכר במקרא מספר פעמים. בשיר השירים הוא מוזכר כ”בושם” המשול לשמן בו היו מושחים את המלכים ושימש לקטורת שהוקטרה בבית המקדש, “נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים”.
הקינמון מפיץ ריח טוב כשהוא משתלב בתבשילים או מיני מאפה. ניתן לשלבו גם עם בשר בקר וקציצות קבב.
בזארובי מציעים קינמון טחון ומקלות קינמון באריזות תבלין קטנות.
הקינמון ידוע במעלותיו הבריאותיות להרחקת ריח רע מהפה ומיני מזיקים
מקל קינמון אחד בכוס התה יעזור להיפטר מריח נשימה לא רצוי בזכות איכויותיו הרפואיות והריחניות.
במקל שלם של קינמון משתמשים לחליטות: יין חם, סיידר פודינג וכד'. באבקת הקינמון משתמשים לאפיית שטרודל ומאפי תפוחים. באיטליה נוהגים לפזר קינמון על קפוצ'ינו.
מקל הקינמון משתלב נפלא עם תה חזק ובמאכלים שונים כמו קבב על מקל קינמון שמניחים על הגריל...
