שמו בעברית של עץ הפיסטוק הוא אלת הבטנה, והוא קרוב משפחה של אגוזי הקשיו והיחיד בקרב מיני האגוזים שצבעו ירוק. הצבע הירוק מעיד על נוכחות של כלורופיל, אותו חומר שנמצא בכל עלה ירוק, ויש לו תפקיד חשוב בתהליך הפוטוסינתזה. לעץ הפיסטוק לוקח כשבע שנים להגיע לבשלות והוא נותן תנובה מלאה כעבור שמונה עשרה שנה.
קל לקלף את הפיסטוק כיון שהקליפה החיצונית שלו דקה ועדינה מאוד בהשוואה לאלו של אגוזי המלך והמקדמיה למשל. הקליפה נפתחת כשהפיסטוק בשל ונראה כאילו הפיסטוק מחייך כשהוא מוכן לאכילה.
מדינת קליפורניה שבארה"ב הפכה ליצרנית פיסטוקים משמעותית אחרי שהפיסטוקים יובאו אליה בסוף המאה ה-19.
אחד מסוגי הפיסטוקים הידועים הינו פיסטוק חלבי. הוא נקרא כך כיון שגדל באזור העיר חָלֵבּ שבסוריה, אף היא ארץ ייצור גדולה לפיסטוקים. בארץ ניתן לראות עצי פיסטוק, שלא לגידול מסחרי, ביער יתיר בנגב וביער ביריה בגליל.
בזארובי מציעים פיסטוק קלוי באריזות קטנות וגדולות ופיסטוק טבעי קלוף בקטגורית מוצרי האפיה.
אגוז הפיסטוק עשיר במינרלים ומכיל חלבונים וסיבים תזונתיים.
מבחינת תזונתית, ובדומה לשאר האגוזים, פיסטוק הוא פצצת אנרגיה רצינית, המורכבת רובה (52%) משומנים מהסוג הטוב, כולל גם אומגה 3, ומחלבונים (26%) ושלל ויטמינים ומינרלים, ביניהם ויטמינים B1, ו-B6, סידן, ברזל ואבץ.
הג'לאטו באיטליה והקולפי בהודו, גלידות הפיסטוק נחשבות למעדנים. בצרפת משתמשים בממרח פיסטוק להכנת מקרונים בצבע ובארץ הם חלק בלתי נפרד מבקלאוות, חלבה ורחת לוקום. הפיסטוקים הטבעיים הקלופים משתלבים בסלטים ומוסיפים פריכות וטעם לסוגי אורז שונים כמו הזָ'אבָהֵר פּוֹלֹאוֹ הפרסי (האורז המלכותי).
