• במאה ה 17 הפך אגוז המוסקט למוצר מותרות בשל הכרזתם של רופאי אנגליה באותה תקופה, כי המוצרים אותם הם רוקחים מהאגוז הם התרופה היחידה למגיפת הדבר.
• ההולנדים ויתרו על ניו יורק לטובת המוסקט. בשנת 1667 נחתם חוזה ברדה בין האנגלים להולנדים. החוזה הפך את ההולנדים לבעלי מונופול על ייצור התבלין ובתמורה קיבלו האנגלים לידיהם את ניו אמסטרדם הלא היא ניו יורק. תהפוכות הזמן הביאו לכך שבתחילת המאה ה 19 הביאו עמם האנגלים שתילי מוסקט לארצות המזרח ובכך סיימו את המונופול של הולנד על התבלין
• במשך השנים בהן הגנו ההולנדים על מונופול המסחר שלהם במוסקט, הם נהגו לטבול את האגוזים במיץ ליים על מנת שלא ניתן יהיה להנביט אותם ואף שרפו אגוזים כאשר היו להם עודפי מלאי.
• ההודים מתבלים במוסקט מנות מתוקות, באירופה משתמשים בו למאכלי תפוחי אדמה, הנורבגים מתבלים בו לחמניות והאיטלקים משלבים אותו למרבית רטבי הפסטה.

אגוז המוסקט מכיל מינרלים וויטמינים שונים וכן מכיל 10% שמן המשמש בתעשיית התרופות והבשמים.

אגוז המוסקט משתלב היטב ברטבים על בסיס חלב או שמנת וכן במרקים מוקרמים. בארה"ב משמש תבלין המוסקט חלק בלתי נפרד מפאי הדלעת המסורתי.

המשיה, תבלין המופק מקליפתו האדומה החיצונית של המוסקט, משמש במטבח ההודי בעיקר למאכלי בשר.